השוואת התנהגות סוציו-מינית וגדילת תינוקות בין בונובו, שימפנזה, והאדם

נקבות הבונובו והאדם מזדווגות לכל אורך המחזור החודשי, וכן בזמן ההנקה וההריון. נקבות שימפנזה פעילות מינית רק 25-40 אחוז מהמחזור החודשי.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
תינוקות האדם והבונובו מתפתחים הרבה יותר לאט משל השימפנזה, מתחילים לשחק עם אחרים בסביבות 1.5 שנים, הרבה יותר מאוחר משימפנזה.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
כמו האדם, נקבות הבונובו חוזרות לקבוצה מיידית לאחר הלידה ומזדווגות תוך חודשים. הן לא מפגינות פחד מרצח התינוקות, שמעולם לא נראה אצל בונובו-"לכודים"[בגן חיות] או בטבע.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
בונובו ואנשים נהנים מתנוחות הזדווגות שונות, עם בטן-בטן [מיסיונרית] שנראת כהתנוחה העדיפה על ידי נקבות בונובו וכניסה מאחור [דוגי] על ידי גברים, בזמן שהשימפנזה מעדיפה דוגי כמעט באופן בלעדי.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
בונובו ואנשים לרוב מביטים בעיניים כשמזדווגים ומנשקים אחד את השני עמוקות. שימפנזה לא עושה זאת.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
הכוס ממוקם בין הרגליים לכיוון חזית הגוף בבונובו ואנשים, יותר מאשר לכיוון התחת אצל שימפנזה ויונקים אחרים.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
חלוקת אוכל קשורה מאוד עם הפעילות המינית של אנשים ובונובו, ורק במתינות אצל שימפנזה.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
ישנו מבחר רב של נטיות מיניות אצל האדם ובונובו: פעילות הומוסקסואלית שכיחה אצל שתיהם, אבל נדירה אצל שימפנזה.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
בזמן שנראה כי פעילות מינית אצל שימפנזה ויונקים אחרים היא בעיקר לרבייה, בונובו ואנשים משתמשים במיניות למטרות חברתיות[הורדת לחץ, חיזוק קשרים, פתירת קונפליקטים, בידור וכ'ו].

האם קנאה היא אינסטינקט טבעי?

החולשה ב"תאוריית הקוף הרצחני" כמקור האדם הופכת ברורה לאור מה שעכשיו ידוע על התנהגות הבונובו. עדיין, הפרמיתולוג פרנס דא וואל מציין נקודה חשובה שאפילו ללא המידע שהפך לידוע בשנות ה-70, הפגמים הרבים בתאוריה האלימה של הובס היו לבסוף מתגלים. הוא קורא לתשומת לב לעובדה שהתאוריה מתבלבלת בין טריפה לאגרסיביות, מניחה כי הכלים סודרו כנשקים, ומתארת נשים כ"אוביקט פסיבי לתחרות של גברים". הוא קורא לתסריט חדש ש"מאשר ומסביר את היעדרות הלוחמה המאורגנת בין אנשים החיים בצורה הקדמונית, הנטיות לשוויון זכויות, ונדיבות הלב עם  החלפת מידע ומשאבים בין קבוצות". על ידי צפיה בדאגות שנוצרו עקב המהפכה החקלאית של נאמנות האישה עם הראיה הפרהיסטורית, הוגי תאוריות רבים שפטו את ההתנהגות החברתית של גבר כפי שהוא התנהג באותם ימים ישירות למבוי סתום. הדחף של הגבר המודרני לשלוט במיניות האישה היא לא תכונה פנימית של טבע האדם. זוהי תגובה לשינויים בתנאים סוציואקונומים היסטוריים ספציפיים-תנאים השונים לחלוטין מאלה שהמין שלנו התפתח. זהו המפתח בהבנת מיניות בעולם המודרני. דא וואל צודק באומרו שזוהי התנהגות היררכית, אגרסיבית, וטריטוריאלית שמקורה בהתרחשות שקרתה לאחרונה. זוהי, כמו שנראה, הסתגלות לעולם החברתי שגדל ביחד עם המהפכה החקלאית.

מנקודת מבטנו, נראה כי הלן פישר, פרנס דא וואל, ומעט אחרים העזו לעלות על הגשר החוצה מעבר לזרם השערות חסרות היסוד אודות מיניות האדם-אבל נזהרו שלא לחצות אותו. עמדתם נראת, לנו, כהתפשרות עקב הלחץ שנוצר כנגד המידע של הפקרות פרהיסטורית שהם ידעו כמו כל אחד אחר. אל מול העובדה הבלתי ניתנת להתעלמות כי אנשים שבטח ולא מתנהגים כמין מונוגמי, הם ממציאים תרוצים להתנהגות ה"חריגה" [אם כי עקבית בצורה מביכה] שלנו. פישר מסבירה את התמוטטות התופעה הכלל עולמית של נישואין על ידי כך שהיא מתווכחת כי הזוגיות התפתחה להחזיק רק עד שהפעוט גודל לילד שיכול להמשיך עם הקבוצה הקדמונית ללא עזרת האב. מצדו, דא וואל עדיין מתווכח שהגרעין המשפחתי הוא "אנושי באופן מהותי" והזוגיות היא "המפתח לשיתוף הפעולה הנהדר שמסמן את המין שלנו". אבל לאחר מכן הוא מסיק באופן מרומז כי "ההצלחה שלנו כמין קשורה באופן אינטימי לנטישת סגנון החיים של בונובו והשמירה ההדוקה על הביטויים המיניים". "נטישה"? מאחר וזה בילתי אפשרי לנטוש את מה שלעולם לא היה, דא וואל היה מסכים ככל הנראה שמיניות האדם המודרני הייתה, בנקודה כלשהיא, דומה עמוקות למיניות הרגועה, מופקרת של הבונובו-למרות שהוא לעולם לא אומר זאת מפורשות. ואף לא מעז להגיד מתי או למה האבות הקדמונים שלנו עזבו את דרך החיים הזאת.

הקוף במראה

גנטית, השימפנזות והבונובו בגן חיות יותר קרובים אליך גנטית וללקוחות הקונים מסביב מאשר שהם קרובים לגורילות, אורנג אוטן, קופים, או כל דבר אחר בכלוב. הDNA שלנו נבדל מאלה של שימפנזות ובונובו בהערכה של 1.6 אחוז, עושים אותנו קרובים יותר גנטית מאשר כלב לשועל, פיל הודי לפיל אפריקאי, או כל צמד ציפורים מכוננות, ויראו [vireo] בעל עיניים אדומות לויראו בעל עיניים לבנות.


הקו הקדמוני שמוליך לשימפנזות ובונובו מתפצל מזה שמוליך לאדם בסביבות 5-6 מליון שנה אחורה, עם הקווים של השימפנזות והבונובו מתפצלים בסביבות 3 מליון ו-860 אלף שנה אחורה. מעבר ל-2 הדודנים הקרובים האלה, המרחק המשפחתי לקופים אחרים גודל הרבה יותר: הגורילה התקלפה מהקו המשותף בסביבות 9 מליון שנה אחורה, אורנג אוטן 16 מליון, וגיבונס, הקוף המונוגמי היחיד, לקח יציאה מוקדמת בסביבות 22 מליון שנה אחורה. הוכחות DNA מציינות שהאב הקדמון המשותף האחרון של הקופים חי בסביבות 30 מליון שנה אחורה.


כמונו, שימפנזות ובונובו הם הקופים שבאים מאפריקה. כמו כל הקופים מאפריקה, אין להם זנב. הם בילו חלק גדול מהחיים שלהם על הקרקע, בעלי אינטליגנציה גבוה, והינם יצורים חברתיים מאוד. לבונובו, הסוללה הטורבו מינית שטעונה מהווה מאפין עיקרי באינטרקציה החברתית ולכידות הקבוצה. האנתרופולג מרווין האריס מתווכח כי הבונובו מקבלים "יתרון משתלם שמפצה על הגישה הבזבזנית של פגיעה במטרת הביוץ". היתרון הוא "צורה אינטנסיבית יותר של שיתוף פעולה בין זכרים ונקבות הגורם לקבוצה חברתית שיתופית מאוד, סביבה בטוחה יותר עבור גידול תינוקות, ומכאן רמת הצלחה גדולה יותר של רבייה". במילים אחרות, ההפקרות של הבונובו מקנה יתרונות אבולוציוניים משמעותיים על פני קופים.

הקוף המונוגמי היחיד, גיבון, מתגורר בדרום אסיה ביחידה משפחתית קטנה המורכבת מזכר\נקבה והצאצאים שלהם בשטח מבודד של 30-50 קילומטרים מרובעים. הם לעולם לא יורדים מהעצים, אין להם אינטרקציה חברתית עם משפחות גיבון אחרות, לא הרבה אינטליגנציה לדבר עליה, ומזדווגים בצורה לא תכופה, לרביה בלבד.

מונוגמיה לא נמצאת בשום יונק חברותי, שחיי בקהילה-חוץ מ-[אם להאמין לעלילה הסטנדרטית]-אצלנו.

האנתרופולוג דונלד סימונס מופתע בדיוק כמונו בנסיונות התדירים להתווכח שהגיבון המונוגמי יכול לשמש כמודל מעשי עבור המיניות האנושית בכותבו:"שיחה של למה [או האם] אנשים מזדווגים כמו גיבון נראת לי שייכת לתחום השיח של למה הים הוא חם ורותח והאם לחזירים יש כנפיים".

למרות שבונובו עולה על השימפנזה בתדירות ההתנהגות המינית שלהם, נקבות משני המינים משתתפות במפגשי היזדווגות מרובים ברצף מהיר עם גברים שונים. בקרב שימפנזות, נשים מבייצות מזדווגות בממוצע, 6-8 פעמים ליום, והן להוטות להגיב לכל הזמנות היזדווגות מכל הזכרים בקבוצה. האנתרופולוגית קלאודיה סטרוס, אשר פיקחה על נקבות שימפנזה, מציינת:"כל אחת, להאחר שהיזדווגה עם הזכרים בקהילה המקורית שלה, ביקרה בקהילות שכנות כשהיא פתוחה מינית..... הן התקרבו בלהיטות והיזדווגו עם הגברים מהקהילה החדשה".

ההתנהגות המינית של קבוצות נוספות שכיחה בקרב שימפנזה, ומצביעה על כך שהיחסים בין הקבוצות לא אלימים כפי שנטען. לדוגמא, מחקר שהתרחש לאחרונה בחוף השנהב שבו נלקחו דגימות DNA מזקיקי שיערות של שימפנזות מראה כי יותר מחצי מהצעירים [7 מ-13] היו צאצאים של זכרים מחוץ לקבוצה הביתית של הנקבה. משהיו חיים במלחמה תמידית, זה לא סביר שהנקבות האלה היו חופשיות להתחמק על מנת שזכרים מקבוצות אחרות יהיו אחראים ליותר מחצי ההריונות. נקבות שימפנזה מבייצות [למרות הפיקוח העצום של זכרים על פי המודל הסטנדרטי] ברחו מה"זכרים השומרים" זמן רב מספיק על מנת לנדוד לקבוצות אחרות, להיזדווג עם זכרים לא מוכרים, ואז לשוטט בנחת חזרה לקבוצה הביתית שלהן. סוג כזה של התנהגות הוא לא סביר במצב של מלחמה תמידית.

נראה כי אנשים ובונובו, אבל לא שימפנזות, חולקים נטייה אנטומית ספציפית לדו-קיום. שני המינים חולקים גן זהה בשם AVPR1A החשוב לשחרור אוקסיטוסין. לפעמים נקרא "אקסטזי טבעי", אוקסיטוסין חשוב בקהילות חברתיות לרגשות כמו חמלה, אמון, נדיבות לב, אהבה, וכן, ארוטיות.

האנתרופולוגית הלן פישר מתארת את הבונובו: "היצורים האלה נעים בקבוצות מעורבבות של זכרים, נקבות, וצעירים..... אינדיבידואלים באים והולכים בהסתמך על אספקת המזון, יוצרים קבוצות חברתיות של מספר עשרות חיות. והנה לכם פרט חשוב..... סקס הוא כמעט על בסיס יומי...... נקבות מזדווגות ברוב הזמן של מחזורי הוסת שלהן-דפוס מיני המתאים לנשים יותר מאשר לכל יצור אחר..... בונובו מקיימים יחסי מין על מנת לשחרר מתחים, על מנת להמריץ חלוקה בזמן הארוחות, על מנת להוריד לחץ בזמן שנודדים, ועל מנת לאחד חברויות בזמן מפגשים לחוצים".

פישר נשאלת לאחר מכן במובן מאליו, "האם האדם הקדמון עשה את אותו הדבר?" פישר עונה בתשובה חיובית על ידי כך שהיא מציינת שהבונובו:"מפגין המון מהתחביבית החברתיים מפגינים ברחובות, בברים ובמסעדות, ומאחורי דלתות של דירות בניו יורק, פריס, מוסקבה, והונג קונג" "לפני יחסי מין" היא כותבת, "בונובו לרוב נועצים מבט בעיניים אחד של השני, הולכים זרוע בזרוע, מנשקים את הכפות ידיים והרגליים אחד של השני, ומתחבקים עם נשיקות ארוכות, עמוקות, עם מגע של הלשונות [נשיקה צרפתית]"

מבט קרוב יותר על העלילה הסטנדרטית בהתפתחות המינית של האדם באבולוציה

יש לנו חדשות טובות ורעות. החדשות הטובות הן שהראיה המדכדכת של המיניות האנושית שמוצגת בעלילה הסטנדרטית שגויה. גברים לא התפתחו להיות נבלות ערמומיים, ומליוני שנים לא עיצבו את האישה לשקר, להונות ולבגוד בגברים. אבל החדשות הרעות הן שהסוכנויות האי מוסריות של האבולוציה יצרו בנו סוד שאנחנו פשוט לא יכולים לשמור-הומו ספיאנס התפתח להיות חסר בושה מינית.

נכון, חלק מאיתנו מצליחים לעלות מעל האספקט של הטבע שלנו[או לצלול מתחתיו]. אבל הדחפים התת מודעים שלנו נשארים בקו ההתחלה הביולוגי שלנו. הנטיות שהתפתחו אצלנו נחשבות "נורמליות" על ידי הגוף שכל אחד שוכן בו. כוח רצון שמעודד על ידי שפע של אשמה, פחד, בושה, והשחתה של הגוף והנפש יכול לספק כמות מסויימת של שליטה על הדחפים והאימפולסים האלה. מדי פעם, לפעמים, פעם ביובל. אבל אפילו כשנשלטים, הם מסרבים מאיתנו להתעלם.כמו שהפילוסוף הגרמני ארתור שופנהוואר מציין: "אחד יכול לבחור מה לעשות, אבל לא מה לרצות".

מודים אנחנו או לא, ההשתקקויות האלה מתמידות וצועקות לתשומת לבנו.

וישנו מחיר להתכחשות של הטבע המיני שהתפתח בנו, מחיר שמשולם על ידי הפרט, זוגות, משפחות, וקהילות כל יום וכל לילה. מחיר שמשולם כמה שאדוורד ווילסון מכנה:"המטבע הפחות מוחשי של האושר האנושי שחייב להיות מבוזבז על מנת להערים על הדחפים הקדמוניים שלנו". בין אם ההשקעה החברתית שלנו לדיכוי המיני היא רווח נקי או לא, זאת שאלה לזמן אחר. לעכשיו, אנחנו רק נציע שלנסות לעלות מעל הטבע זה תמיד מסוכן, מאמץ מתיש, שלרוב גורם להתמוטטות מרהיבה.

כל נסיון להבין מה אנחנו, איך הפכנו להיות כאלה, ומה לעשות עם זה חייב להתחיל עם התבוננות בהתפתחות הנטיות המיניות שלנו. למה כל כך הרבה כוחות מתנגדים ל"הגשמה העצמית" שלנו [מערכת מינית עם בן זוג אחד]? למה נישואין שגרתיים עובדים בצורה כזאת ארורה? איך הקמפיין הסוציו מדעי התמידי והשוחק מתעקש על הטבעיות של מיניות מונגמית ביחד עם כמה אלפי שנים של אש וגפרית שנכשלו בלהיפטר אפילו מהתשוקות האסורות של כמרים, מטיפים, פוליטיקאים ופרופסורים? כדי לראות את עצמנו כמו שאנחנו, אנחנו חייבים תחילה להודות שמכול המינים על כדור הארץ, אף אחד הוא לא כל כך דחוף, יצירתי, ומיני כמו ההומו ספיאנס.

עדיין, ישנם  הסברים פשוטים, הגיוניים, ועקביים לרוב ההבחנות של העלילה הסטנדרטית המתייחסת למיניות האדם-הסברים שמציעים עלילה אלטרנטיבית של האבולוציה המינית האנושית שהיא גם מופקרת, וגם אלגנטית. מודל משופר שלא מצריך שום אג'נדות הפוכות ושום אסטרטגיות מפותלות כמו הסיפור המקובל היום.
המודל המשופר צובע את התמונה השחורה של המין שלנו בצבע הרבה יותר בהיר-אם כי משהו שערוריתי-האמיתי.

הספרות המודרנית[השגויה] על ההתפתחות המינית של האדם באבולוציה

הקוראים ממכם שעשו היכרות עם הספרות  המודרנית על מיניות האדם יהיה מוכרים עם מה שאנחנו קוראים לו:"האבולוציה המינית של האדם"

זה הולך בערך בצורה כזאת:

1.גבר פוגש אישה.

2.גבר ואישה אומדים את הערך אחד של השני על בסיס האג'נדות המיניות השונות שלהם.
-הוא מחפש סימנים של צעירות, פוריות, בריאות, היעדרות פעילות מינית קודמת, והסבירות לנאמנות מינית עתידית. במילים אחרות, ההערכה שלו נוטה לכיוון מציאית בת זוג פוריה, בריאה וצעירה עם המון שנים של סבירות לילדים וללא ילדים קיימים על מנת שלא למשוך את המשאבים שלו.
-היא מחפשת סימנים של עושר [או לפחות פוטנציאל לעושר עתידי], ערך חברתי, בריאות, והסבירות לנאמנות שהוא ישאר איתה על מנת להגן ולספק לילדים שלהם. הוא חייב שיהיה לו את הרצון והיכולת לספק חומריות בשבילה [במיוחד בזמן ההריון וההנקה] ולילדים שלהם [הידוע כהשקעה גברית הורית].

3.גבר תופס אישה: בהנחה שהם פוגשים את הקרטריונים אחד של השני, הם מזדווגים, ויוצרים מערכת יחסים ארוכת טווח.
ברגע שהזוגיות נוצרה:
-היא תיהיה רגישה לסימנים שהוא מתכנן לעזוב [עומדת על המשמר לסימנים של אי נאמנות שמערבת אינטימיות עם אישה אחרת שתסכן את הגישה שלה למשאבים וההגנה שלו]-בזמן ששומרת עין מסביב [בעיקר בזמן מחזור] לסקס חד פעמי עם גבר בעל יתרון גנטי מבעלה.
-הוא יהיה רגיש לסימנים של אי נאמנות מינית [שיפחית את הסיכוי של הוודאות ההורית שלו]-בזמן שהוא מחפש לקיים יחסי מין עם נשים אחרות ללא השלכות [הזרע שלו מיוצר בקלות ובכמות].

מחקרים טוענים שהם אישרו את הדפוסים הבסיסיים במחקרים שהם ניהלו מסביב לעולם במשך מספר עשורים. נראה כי התוצאות שלהם תומכות בעלילה הסטנדרטית של האבולוציה המינית של האדם, שנראת מאוד הגיוני.

אבל הם לא, וזה לא הגיוני.

בזמן שאנחנו לא מתווכחים שהדפוסים האלה משחקים בהמון מקומות של העולם המודרני, אנחנו לא רואים אותם כאלמנטים של טבע האדם אלה הסתגלות לנסיבות חברתיות-שרבים מהם התחילו עם תחילת עידן החקלאות לא יותר מ10 אלף שנה אחורה.  ההתנהגויות והנטיות המיוחדות האלה הן לא תכונות שמתוכנתות ביולוגית במין שלנו. אלה הן הוכחות שהמוח האנושי גמיש והפוטנציאל היצירתי של הקהילה להשפיע עלינו.

לדוגמא, אנחנו מתווכחים שלנשים יש העדפה עקבית לגברים עשירים היא לא תכונה מולדת שמתוכנת על פי האבולוציה, כמו שהמודל הסטנדרטי טוען, אלא פשוט התאמות חברתיות שבו הגבר שולט בחוסר התאמה על המשאבים של העולם. כמו שנחקור בפירוט, לפני תחילת העידן החקלאי אלפי שנים אחורה, לנשים הייתה בדרך כלל אותה גישה לאוכל, הגנה, ותמיכה חברתית כמו לגברים. אנחנו נראה שהמהפכה בקהילות אנושיות שנגרמו כתוצאה מהמעבר להתיישבות בבתים בקהילות החקלאיות הביאו שינוי רדיקלי ליכולת של אישה לשרוד. לצערנו, נשים התחילו לחיות בעולם שהן צריכות לסחור את היכולת להתרבות על מנת לקבל משאבים והגנה על מנת לשרוד. אבל התנאים האלה שונים מאוד מהתנאים שהמין שלנו התפתח קודם לכן.

חשוב לזכור שכאשר מתבוננים בהיקף מלא על קיום המין שלנו, 10 אלף שנים אחורה הם כלום חוץ מרגע קט. אפילו אם אנחנו מתעלמים את ה2 מליון שנים שמהרגע שבהם התחיל להתפתח ההומו ספיאנס [אנחנו], בזמן שהאבות הקדומים שלנו חיו בקבוצות קטנות, אנטומית מוערך שהאדם המודרני קיים בסביבות 200 אלף שנה. עם ההוכחה הראשונה של העידן החקלאי בסביבות 8 אלף לפני הספירה, כמות הזמן שהמינים שלנו חיו בקהילות חקלאיות מסמלות רק כ-5% מהזמן שאנחנו קיימים, במקרה הטוב.

אז על מנת לעקוב אחרי השורשים העמוקים של מיניות האדם, זה קריטי להסתכל מתחת לקליפה הקטנטנה של ההיסטוריה האנושית האחרונה. עד המהפכה החקלאית, אנשים התפתחו בקהילות שהתבססו על התחלקות בהכל. אבל החלוקה הזאת לא הופכת אף אחד לאציל ברברי. הקהילות שחיו לפני המהפכה החקלאית היו לא יותר אצילות ממך כשאתה משלם מיסים או עושה ביטוח. אוניברסלית, כפייה חברתית לחלוק הייתה פשוט הדרך האפקטיבית ביותר למין החברתי שלנו לצמצם סיכונים. אכן, למה שהמון אמתרופולוגים קוראים "שוויון זכויות" היה הבסיס הדומיננטי של קהילות חברתיות מסביב לעולם במשך מאות אלפי שנים לפני המהפכה החקלאית.

אבל הקהילות האנושיות השתנו בצורה רדיקלית ברגע שהם התחילו לנהל חוות ולגדל חיות מבויתות. הם ארגנו את עצמם מסביב למבנה פוליטי היררכי, שטח פרטי, מצתופפים בשטחים בנויים, שינוי קיצוני בסטטוס של האישה, שינוי בתצורות החברתיות שכולם ביחד מסמלים אסון מיסתורי למין שלנו: גדילת האוכלוסיה האנושית תוך כדי ירידת איכות החיים.

כיצד אנחנו יודעים את מה שאנחנו יודעים?

כיצד אנחנו יכולים לדעת משהו על סקס בתקופה הפרהיסטורית?

אף אחד לא חיי היום כדי להיות עד לתקופה הפרהיסטורית, ובגלל שהתנהגות חברתית לא משאירה מאובנים, האם כל זה, הוא לא יותר סמפקולציה הזויה?

לא ממש. ישנו סיפור עתיק על גבר שנשפט על זה שנשך ותלש את האצבע של גבר אחר בקרב. עד ראיה עולה לדוכן העדים, והעורך דין של ההגנה שואל אותו:"האם ראיתה במו עינך שהלקוח שלי נשך ותלש את האצבע?" העד משיב:"ובכן, אני לא ראיתי" "אהא!" אומר העורך דין עם חיוך שבע רצון. "אז איך אתה יכול לטעון שהלקוח שלי נשך ותלש את האצבע של הגבר?" "ובכן" משיב העד, "ראיתי אותו יורק אותה החוצה".

בנוסף לכמות רבה של נסיבות עובדתיות בקהילות של יונקים הקרובים אלינו גנטית ובעלי אב משותף, אנחנו נראה את מה שהאבולוציה ירקה החוצה. אנחנו נבחן את העובדות האנטומיות שעדיין מוכחות בגוף שלנו ואת ההשתוקקות לחידושים מיניים שמתבטעים בפורנו שלנו, פרסומות, ושעות כייף אחרי העבודה. אנחנו אפילו נפענח את המסר בביטוי הקול בהזדווגות[גניחות] של אשתו של השכן שלך אף על פי הלילה השקט......

מה דרווין לא ידע על סקס

העלילה הסטנדרטית [על פי תורת צ'ארלס דרווין] על מוצאו המיני של האדם מספרת  על מערכת  יחסים מינית,ערמומית,אינטרסנטית ואכזרית של מונוגמיות [גבר אחד-אישה אחת].
על פי הסיפור שמסופר בקביעות, גברים ונשים הם שחקנים כשלכל אחד מהם אג'נדה גנטית הפוכה משל השני. כל הקטסטרופה, אומרים לנו, נובעת מהעיצוב הביולוגי הבסיסי של גברים ונשים.  גברים נוטים לפרוס את הזרע הזול והשופע שלהם[בזמן שהם מנסים לשמור על אחת או כמה מהנשים על מנת להגדיל את סיכוי האבהות שלהם] בכל הזדמנות, ומטרתם היא להערים על נשים שהם ישארו איתן זמן רב וברגע שהמסיבה נגמרה, לברוח בזריזות ולעשות את אותו הדבר לאישה אחרת. נשים מצד שני, שומרות על האספקה היקרה והמוגבלת של הביציות  שלהם מפרטנרים לא שווים וראויים לכך. אבל ברגע שהן קשרות קשר עם בעל מפרנס, הן בזריזות רצות לפאב המקומי כדי לשכב עם מאצ'ו גברי ושרירי בעל יתרון גנטי בזמן שהבעל הנחמד יושן לו בתמימות בבית.

תודו שזאת לא תמונה יפה.

ישנם המון מקומות רעים שאפשר להיות בהם להיות אמא חד הורית, אבל קרוב לוודאי שהמקום הגרוע ביותר להיות בו הוא בג'ונגל לפני 2 מליון שנה. האישה הקדמונית שהייתה מוצלחת בהעברת הגנים שלה הייתה בררנית וחשבה פעמיים לפני שהיא הולכת מאחורי שיח עם גבר שבסופו של דבר יהפוך לאבי הילדים שלה.  לגברים לעומת זאת הייתה אג'נדה שונה לחלוטין, במטרה למנוע מצב שהם מספקים אוכל והגנה לילדים שהם שלא שלהם, גברים למדו להעריך נשים שלא נותנות סקס בקלות ושומרות את עצמן לפרטנר אחד. שימו לב איך זה מתאים במדויק לחבילה המסודרת:הפגיעות של אמא, הנבזיות של אבא, השקעה הורית, קנאה, והאג'נדה ההפוכה של המינים.
אבל איך שואלים בשדה תעופה, ארזתם את החבילה לבד? או שמישהו אחר עשה את זה בשבילכם?

המקום הכי טוב להתחיל את המחקר שלנו הוא עם צ'ארלס דרווין עצמו. העבודה המבריקה של דרווין הסיחה דעתם של מדענים רבים תוך כדי שהוא מדגים ומסביר את הנטיה האנטי אירוטית של מיניות האדם. אך למרות גאונותו, דעותיו הקדומות גרמו לו לטעויות, זאת הייתה אחת מהן.

בספרו "on the origin of species" שפורסם ב-1859, היה זה זמן שהיה ידוע מעט על התקופה הפרהיסטורית,[פרהיסטוריות: אנחנו מתכוונים לסביבות 200,000 לפני הספירה כשאנשים חיו  ללא התרבות החקלאית והכתיבה], והשערות חסרות בסיס עובדתי מילאו את הספרים על מוצאנו המיני. עד שדרווין ואחרים התחילו לסכם את הקשר בין מכלול ההשקפות של הדת והאמת המדעית, השערות על העבר הרחוק נאסרו על ידי הכנסיה הנוצרית. המחקר על מוצאנו המיני היה אז בחיתוליו. אך עם הנתונים שדרווין אף פעם לא ראה, קשה להאשים אותו.

לדוגמא, הסכמתו המיידית של דרווין לאפיון חיי האדם הקדמון של תומס הובס כ"בודדים,  עניים, מגעילים, ברוטליים וקצרים" הטמיעו את ההשערות האלה בימינו על תאוריות המיניות של האדם. משנתבקש לדמיין סקס בתקופה הפרהיסטורית רובנו ניזכר בתמונה השגרתית של איש מערות סוחב אישה המומה למערה שלו בשיער שלה ומחזיק אלה ביד השניה. כמו שנראה, התמונה של חיי האדם הקדמון מוטעת בכל אחת מנקודותיו של הובס.

למרות שדרווין לא בדיוק "סידר" את הריקוד הנצחי הזה בין גבר תאוותני ואישה בררנית, דרווין מסכם:"האישה............ חוץ מבמקרים נדירים פחות נלהבת מהגבר, היא דורשת חיזור: היא ביישנית, ויכולה להיראות כאילו היא מנסה לברוח מהגבר במשך זמן רב". למרות שריסון ואיפוק היא הנקודה המרכזית במערכת מינית אצל יונקים רבים, היא לא בדיוק ברת ישום אצל האדם, או במקרה הצורך, היונקים שהכי קרובים אלינו גנטית.

לאור הסביבה שדרווין חיי בא, הוא תהה האם האדם הקדמון היה פוליגמי [גבר אחד מזדווג עם הרבה נשים] , בכותבו:"אם נשפוט מההרגלים החברתיים של  גבר כמו שהוא קיים עכשיו, וכשרוב החיות הפראיות הן פוליגמיות, הראיה הכי הגיונית היא שהאדם הקדמון חי בקהילות קטנות כשכל גבר חי עם מספר הנשים שיכל לתמוך ולהשיג, משהיה מגן בקנאות כנגד כל הגברים האחרים".

כמו כולנו, דרווין מקשר עם הנסיון שלו-או היעדרו-לתוך הנחה על טבע חיי האדם. בספר "the french lieutenant's woman", ג'ון פוולס נותן את התחושה של הצביעות המינית שאפיינה את עולמו של דרווין. המאה ה-19 באנגליה, כותב פוולס:"עידן שכל הנשים קדושות:ואיפה שאתה יכול לקנות ילדה בת 13 בכמה פאונדים-או סטרלינג, אם אתה רוצה אותה רק לשעה או שעתיים........ איפה שהגוף הנשי מעולם לא היה כל כך חבוי ממראה: איפה שבאופן אוניברסלי נטען שלנשים אין אורגזמה, ובכל זאת כל זונה לומדת כיצד לזייף אותה".

מכמה בחינות, המנהגים והמוסכמות של החברה הויקטורינית הבריטית סימנו את המכאניות של עידן מנוע הקיטור. מונעת את הזרם של אנרגיה ארוטית שיוצרת אפילו לחץ גדול יותר שמתבטע  דרך התפרצויות קטנות, נשלטות של פרודוקטיביות. למרות שטעה רבות, נראה שג'ון תפס את זה נכון כשהוא הבחין ש"ציביליזציה" בנויה ברובה על אנרגיה ארוטית שנחסמה, התמקדה, הצתברה וכוונה מחדש.

"כדי להשאיר את הגוף והתודעה לא מזוהמת", מסביר  וולטר הוטון בספר "The Victorian Frame of Mind" , "הנער למד לראות נשים כאובייקט של הכבוד הגדול ביותר. הוא לקח בחשבון נשים טובות [אשתו, אמו, כלתו לעתיד] יותר כמלאכים מאשר אנשים-תמונה שחושבה בצורה נפלאה לא רק כדי להפריד אהבה מסקס, אלה גם להפוך אהבה להערצה, והערצה של טהרה". כשלא נמצא במצב רוח להעריץ את הטוהר של אחיותיו, אמו, בנותיו, ואשתו, היה מצופה מגברים לטהר את התשוקה שלהם עם זונות, בכדי שלא לאיים על היציבות המשפחתית והחברתית בהיותו "בוגד" עם "נשים נחותות". סופר המאה ה-19 ארתור שופנהוואר הבחין כי "יש רק 80,000 זונות בעיר לונדון לבד: ומה הן אם לא קורבן של השינוי למונוגמיות?"

הפסיכיאטר ג'ון בולבי, אחד מהביוגפרים הנערצים של דרווין, מקשר את  התקפי החדרה במשך כל חייו של דרווין, דיכאונו, כאבי הראש שלו, סחרחורותיו, בחילותיו והבכי ההיסטרי שלו לחרדה שנוצרה אצלו עקב מות עימו בגיל צעיר.

אל תבינו אותנו לא נכון, דרווין ידע המון, ומגיע לו המקום בפנטאון של כאחד החושבים הגדולים. צ'ארלס דרווין היה גאון וג'לטלמן שראוי לכבוד האין סופי שנותנים לו, אבל כשהמקרה הוא בדרך כלל עם ג'לטלמן גאון, הוא היה קצת חסר אונים כשזה הגיע לנשים.
למרות שדרווין הוכיח להיות בעל ואבא אוהב, היתרונות והחסרונות של נישואין מראים כי דרווין שקל ברצינות לבחור בזוגיות\חברות של כלבים במקום.