העלילה הסטנדרטית [על פי תורת צ'ארלס דרווין] על מוצאו המיני של האדם מספרת על מערכת יחסים מינית,ערמומית,אינטרסנטית ואכזרית של מונוגמיות [גבר אחד-אישה אחת].
על פי הסיפור שמסופר בקביעות, גברים ונשים הם שחקנים כשלכל אחד מהם אג'נדה גנטית הפוכה משל השני. כל הקטסטרופה, אומרים לנו, נובעת מהעיצוב הביולוגי הבסיסי של גברים ונשים. גברים נוטים לפרוס את הזרע הזול והשופע שלהם[בזמן שהם מנסים לשמור על אחת או כמה מהנשים על מנת להגדיל את סיכוי האבהות שלהם] בכל הזדמנות, ומטרתם היא להערים על נשים שהם ישארו איתן זמן רב וברגע שהמסיבה נגמרה, לברוח בזריזות ולעשות את אותו הדבר לאישה אחרת. נשים מצד שני, שומרות על האספקה היקרה והמוגבלת של הביציות שלהם מפרטנרים לא שווים וראויים לכך. אבל ברגע שהן קשרות קשר עם בעל מפרנס, הן בזריזות רצות לפאב המקומי כדי לשכב עם מאצ'ו גברי ושרירי בעל יתרון גנטי בזמן שהבעל הנחמד יושן לו בתמימות בבית.
תודו שזאת לא תמונה יפה.
ישנם המון מקומות רעים שאפשר להיות בהם להיות אמא חד הורית, אבל קרוב לוודאי שהמקום הגרוע ביותר להיות בו הוא בג'ונגל לפני 2 מליון שנה. האישה הקדמונית שהייתה מוצלחת בהעברת הגנים שלה הייתה בררנית וחשבה פעמיים לפני שהיא הולכת מאחורי שיח עם גבר שבסופו של דבר יהפוך לאבי הילדים שלה. לגברים לעומת זאת הייתה אג'נדה שונה לחלוטין, במטרה למנוע מצב שהם מספקים אוכל והגנה לילדים שהם שלא שלהם, גברים למדו להעריך נשים שלא נותנות סקס בקלות ושומרות את עצמן לפרטנר אחד. שימו לב איך זה מתאים במדויק לחבילה המסודרת:הפגיעות של אמא, הנבזיות של אבא, השקעה הורית, קנאה, והאג'נדה ההפוכה של המינים.
אבל איך שואלים בשדה תעופה, ארזתם את החבילה לבד? או שמישהו אחר עשה את זה בשבילכם?
המקום הכי טוב להתחיל את המחקר שלנו הוא עם צ'ארלס דרווין עצמו. העבודה המבריקה של דרווין הסיחה דעתם של מדענים רבים תוך כדי שהוא מדגים ומסביר את הנטיה האנטי אירוטית של מיניות האדם. אך למרות גאונותו, דעותיו הקדומות גרמו לו לטעויות, זאת הייתה אחת מהן.
בספרו "on the origin of species" שפורסם ב-1859, היה זה זמן שהיה ידוע מעט על התקופה הפרהיסטורית,[פרהיסטוריות: אנחנו מתכוונים לסביבות 200,000 לפני הספירה כשאנשים חיו ללא התרבות החקלאית והכתיבה], והשערות חסרות בסיס עובדתי מילאו את הספרים על מוצאנו המיני. עד שדרווין ואחרים התחילו לסכם את הקשר בין מכלול ההשקפות של הדת והאמת המדעית, השערות על העבר הרחוק נאסרו על ידי הכנסיה הנוצרית. המחקר על מוצאנו המיני היה אז בחיתוליו. אך עם הנתונים שדרווין אף פעם לא ראה, קשה להאשים אותו.
לדוגמא, הסכמתו המיידית של דרווין לאפיון חיי האדם הקדמון של תומס הובס כ"בודדים, עניים, מגעילים, ברוטליים וקצרים" הטמיעו את ההשערות האלה בימינו על תאוריות המיניות של האדם. משנתבקש לדמיין סקס בתקופה הפרהיסטורית רובנו ניזכר בתמונה השגרתית של איש מערות סוחב אישה המומה למערה שלו בשיער שלה ומחזיק אלה ביד השניה. כמו שנראה, התמונה של חיי האדם הקדמון מוטעת בכל אחת מנקודותיו של הובס.
למרות שדרווין לא בדיוק "סידר" את הריקוד הנצחי הזה בין גבר תאוותני ואישה בררנית, דרווין מסכם:"האישה............ חוץ מבמקרים נדירים פחות נלהבת מהגבר, היא דורשת חיזור: היא ביישנית, ויכולה להיראות כאילו היא מנסה לברוח מהגבר במשך זמן רב". למרות שריסון ואיפוק היא הנקודה המרכזית במערכת מינית אצל יונקים רבים, היא לא בדיוק ברת ישום אצל האדם, או במקרה הצורך, היונקים שהכי קרובים אלינו גנטית.
לאור הסביבה שדרווין חיי בא, הוא תהה האם האדם הקדמון היה פוליגמי [גבר אחד מזדווג עם הרבה נשים] , בכותבו:"אם נשפוט מההרגלים החברתיים של גבר כמו שהוא קיים עכשיו, וכשרוב החיות הפראיות הן פוליגמיות, הראיה הכי הגיונית היא שהאדם הקדמון חי בקהילות קטנות כשכל גבר חי עם מספר הנשים שיכל לתמוך ולהשיג, משהיה מגן בקנאות כנגד כל הגברים האחרים".
כמו כולנו, דרווין מקשר עם הנסיון שלו-או היעדרו-לתוך הנחה על טבע חיי האדם. בספר "the french lieutenant's woman", ג'ון פוולס נותן את התחושה של הצביעות המינית שאפיינה את עולמו של דרווין. המאה ה-19 באנגליה, כותב פוולס:"עידן שכל הנשים קדושות:ואיפה שאתה יכול לקנות ילדה בת 13 בכמה פאונדים-או סטרלינג, אם אתה רוצה אותה רק לשעה או שעתיים........ איפה שהגוף הנשי מעולם לא היה כל כך חבוי ממראה: איפה שבאופן אוניברסלי נטען שלנשים אין אורגזמה, ובכל זאת כל זונה לומדת כיצד לזייף אותה".
מכמה בחינות, המנהגים והמוסכמות של החברה הויקטורינית הבריטית סימנו את המכאניות של עידן מנוע הקיטור. מונעת את הזרם של אנרגיה ארוטית שיוצרת אפילו לחץ גדול יותר שמתבטע דרך התפרצויות קטנות, נשלטות של פרודוקטיביות. למרות שטעה רבות, נראה שג'ון תפס את זה נכון כשהוא הבחין ש"ציביליזציה" בנויה ברובה על אנרגיה ארוטית שנחסמה, התמקדה, הצתברה וכוונה מחדש.
"כדי להשאיר את הגוף והתודעה לא מזוהמת", מסביר וולטר הוטון בספר "The Victorian Frame of Mind" , "הנער למד לראות נשים כאובייקט של הכבוד הגדול ביותר. הוא לקח בחשבון נשים טובות [אשתו, אמו, כלתו לעתיד] יותר כמלאכים מאשר אנשים-תמונה שחושבה בצורה נפלאה לא רק כדי להפריד אהבה מסקס, אלה גם להפוך אהבה להערצה, והערצה של טהרה". כשלא נמצא במצב רוח להעריץ את הטוהר של אחיותיו, אמו, בנותיו, ואשתו, היה מצופה מגברים לטהר את התשוקה שלהם עם זונות, בכדי שלא לאיים על היציבות המשפחתית והחברתית בהיותו "בוגד" עם "נשים נחותות". סופר המאה ה-19 ארתור שופנהוואר הבחין כי "יש רק 80,000 זונות בעיר לונדון לבד: ומה הן אם לא קורבן של השינוי למונוגמיות?"
הפסיכיאטר ג'ון בולבי, אחד מהביוגפרים הנערצים של דרווין, מקשר את התקפי החדרה במשך כל חייו של דרווין, דיכאונו, כאבי הראש שלו, סחרחורותיו, בחילותיו והבכי ההיסטרי שלו לחרדה שנוצרה אצלו עקב מות עימו בגיל צעיר.
אל תבינו אותנו לא נכון, דרווין ידע המון, ומגיע לו המקום בפנטאון של כאחד החושבים הגדולים. צ'ארלס דרווין היה גאון וג'לטלמן שראוי לכבוד האין סופי שנותנים לו, אבל כשהמקרה הוא בדרך כלל עם ג'לטלמן גאון, הוא היה קצת חסר אונים כשזה הגיע לנשים.
למרות שדרווין הוכיח להיות בעל ואבא אוהב, היתרונות והחסרונות של נישואין מראים כי דרווין שקל ברצינות לבחור בזוגיות\חברות של כלבים במקום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה